קושניר נ' אלטשולר שחם גמל ופנסיה בע"מ

פסק דין

לפניי בקשה לאכיפת פסק חוץ שניתן ביום 13.6.12 ע"י ביהמ"ש העליון של מדינת ניו-יורק בארה"ב, לטובת המבקשת וכנגד המשיב. כמו כן, תלויה ועומדת לפניי המרצת פתיחה שהגיש המשיב כנגד המבקשת, שאינה אלא תמונת ראי של התגובה של המשיב לבקשה לאכיפת פסק חוץ, במובן זה שטענות ההגנה של המשיב כנגד הבקשה לאכיפת פסק חוץ זהות בעיקרן לטענות המשיב המופיעות במסגרת המרצת הפתיחה שהגיש ואשר להן אותה מטרה, למנוע מהמבקשת לממש בישראל את פסק הדין שניתן כנגד המשיב בארה"ב ואשר חייב אותו לשלם למבקשת סכומי כסף ניכרים.

רקע

בפתח הדברים ובמאמר מוסגר יצוין כי חברת פרפקט התמזגה עם המבקשת בשנת 2009 ובמסגרת מיזוג זה חוסלה פרפקט ונותרה המבקשת כבעלת זכויות וחובות לכל עניין ודבר ביחס להתקשרויות פרפקט קודם למיזוג (ראה תעודת המיזוג נספח א' לבקשה). בהתאם לכך, המבקשת הנה התובעת בבקשה לאכיפת פסק החוץ, למרות שההלוואה, שלה ערב המשיב, ניתנה בזמנו על ידי חברת פרפקט. עוד יצוין כי פסק החוץ כנגד המשיב, ניתן לאחר המיזוג ולטובת המבקשת עצמה.

בחודש מרץ 2007 נחתם הסכם הלוואה בין חברת פרפקט קופות גמל בע"מ (להלן: "פרפקט") ולבין החברות הזרות Ameris Holdings Inc.(להלן: "אמריס") ו- GML Tower LLC (להלן: "ג'י. אמ. אל"). אמריס וג'י. אמ. אל יקראו להלן "החברות הלוות".

לפי הסכם ההלוואה, הלוותה פרפקט לחברות הלוות עשרה מיליון דולר ארה"ב לצורך רכישת נכסי נדל"ן בארה"ב. הלוואה זו הובטחה בבטוחות ובשעבודים שונים. כעבור כשנה, בחודש מרץ 2008, חתמו הצדדים על תוספת להסכם ההלוואה, במסגרתה שונו חלק מתשלומי ההלוואה והוספו בטוחות להבטחת החזר ההלוואה, ביניהם ערבות אישית של המשיב לטובת פרפקט.

על פי כתב הערבות שעליו חתם המשיב ביום 4.3.08 ואשר נוסח בשפה האנגלית, התחייב המשיב, בין היתר, לתשלום מלא ומידי של הסכומים שצריכים להיות משולמים ע"י החברות הלוות לפי הסכם ההלוואה. ערבותו של המשיב הוגבלה לתקרת קרן של 250,000$ ארה"ב בתוספת ריבית בשיעור כפי שנקבע בהסכם ההלוואה. עוד נקבע בכתב הערבות כי פרפקט לא תידרש למצות את סעדיה האחרים לפני נקיטת צעדים למימוש כתב הערבות. כמו כן, נקבע כי המשיב אינו ערב יחיד או ערב מוגן כהגדרתם בחוק הערבות, תשכ"ז- 1967. עוד נקבע בכתב הערבות כי על מסמך הערבות יחולו חוקי מדינת ישראל וכתב הערבות יפורש לפי חוקים אלה. בנוסף לכך נקבע כי הערב מסכים לסמכות השיפוט של בתי המשפט בת"א לצורך כל הליך משפטי שיקום עקב או בקשר עם כתב הערבות וכי הוא מוותר באופן בלתי חוזר על כל התנגדות, אשר יש לו או שעשויה להיות לו למקום השיפוט של בתי המשפט הנ"ל ביחס לכל הליך משפטי כאמור לעיל שיובא על ידי פרפקט.

חודשים מספר לאחר שחתם המשיב על כתב הערבות, הפרו החברות הלוות בהפרה יסודית את הסכם ההלוואה ונמנעו מלשלם לפרפקט את החזר ההלוואה. לפיכך, בתחילת חודש דצמבר 2008, הגישה פרפקט במדינת ניו-יורק שבארה"ב, כתב תביעה כנגד החברות הלוות וכנגד מי שערבו להבטחת התחייבויותיהן ובהם המשיב. במסגרת התביעה נתבקש ביהמ"ש, בין היתר, לחייב את המשיב לשלם לפרפקט בגין ערבותו, סכום של 250,000$ ארה"ב בצירוף ריבית והוצאות משפט. ביום 9.12.08 נמסר כתב התביעה למשיב בישראל, במסירה אישית, על ידי עו"ד יונתן דה שליט (ראה תצהירו של עו"ד שליט, אשר צורף כנספח 7 לבקשה).

בשלהי חודש דצמבר 2008, הוגש כתב הגנה בשם החברות הלוות והמשיב יחד, על ידי משרד עורכי דין אמריקאי (להלן: "משרד מנטר-רובין"). במסגרת כתב ההגנה, הודה המשיב כי חתם על כתב הערבות, הכחיש באופן כללי וסתמי את טענות התביעה וציין כי על ערבותו חלים חוקי מדינת ישראל, אשר על פי הם תפורש הערבות. המשיב לא הכחיש בכתב הגנתו את סמכותו של ביהמ"ש בניו יורק לדון בתביעה כנגדו.

לטענת המבקשת, לבד מכך שידע המשיב על הגשת התביעה כנגדו מעצם מסירת התביעה לידיו והגשת כתב הגנה על ידו באמצעות עורכי הדין שלו ושל החברות הלוות מארה"ב, הוא גם היה מודע להמשך ההליכים כנגדו במסגרת התביעה הנ"ל וזאת מעובדות שונות שפורטו בבקשה ואשר בעיקרן לא נסתרו בתשובת המשיב . כמו כן, לטענת המבקשת, בחודש ספטמבר 2010, ביקשו באי כוחו של המשיב בארה"ב להתפטר מייצוגו, בטענה כי הוא לא עונה לפניותיהם. בחודש אוקטובר 2010 אישר ביהמ"ש בארה"ב את בקשת ההתפטרות וקבע כי על משיב להודיע על ייצוג חדש בתוך 45 ימים או לחלופין שייצג את עצמו.

בשלב זה, הגישה המבקשת בקשה שכותרתה order to show cause. הבקשה הומצאה למשרדו של עו"ד רם דקל, ב"כ של המשיב בישראל. ביהמ"ש בארה"ב קבע כי המועד להגשת תגובה ומסמכים נגדיים לבקשת המבקשת הינו עד ליום 19.10.11 וכי יערך דיון בנושא ביום 26.10.11.

בעקבות כך, שלח עו"ד רם דקל, ביום 10.10.11, מכתב לביהמ"ש בניו-יורק, בו נכתב, בין היתר, כי לאחרונה נודע למשיב כי הליכים משפטיים מתנהלים גם כנגדו בארה"ב, כי מעולם לא בוצעה מסירה אישית של כתב התביעה לידיו, כי הוא מעולם לא זומן לישיבה כלשהי שהתנהלה בין ב"כ הצדדים ביחס להסדר פשרה בתיק, כי במקביל להליכים המשפטיים קיבל המשיב מכתב דרישה מב"כ המבקשת לתשלום חובו על פי ערבותו, כי הוא מבקש שביהמ"ש יורה למבקשת להעביר לידיו את כל המסמכים שהוגשו לביהמ"ש מתחילת ההליכים, כדי שהוא יוכל להגיב על כל הסדר פשרה שהוצע כביכול וכי הוא מבקש מביהמ"ש לחייב את המבקשת להסביר מדוע היא מבקשת לממש את הערבות כנגדו גם בארה"ב וגם בישראל. במכתב זה העלה המשיב לראשונה טענה שלפיה הוא אינו יכול להיתבע בארה"ב ביחס לערבותו.

ביום 26.10.11 החליט ביהמ"ש בארה"ב, בין היתר, לפצל את הדיון באופן שנושא הערבות של המשיב ידון בנפרד. בעקבות כך הגישה המבקשת בקשה חדשה לחייב את המשיב להסביר מדוע אין מקום שייפרע את חובו כלפיה. ביום 16.4.12 החליט ביהמ"ש בארה"ב כי על המשיב להגיב על כך ולהגיש מסמכיו עד ליום 9.5.12 וכי ביום 23.5.12 יתקיים דיון. ביום 24.4.12 נעתר ביהמ"ש לבקשת הדחייה של המשיב וקבע כי תגובתו תוגש עד ליום 23.5.12 והדיון יתקיים ביום 6.6.12.

כחודש לאחר החלטה זו, ביום 21.5.12, הגיש המשיב לבית משפט זה, בקשה למתן סעד זמני מסוג צו חוסם (במסגרת המרצתו דנא שמספרה 40309-05-12 כנזכר בכותרת פסק דיני זה). במסגרת בקשה זו, ביקש המשיב להורות למבקשת להפסיק את ההליכים המנוהלים על ידה נגדו בארה"ב. במסגרת הדיון בבקשה לסעד זמני, שהתקיים ביום 5.6.12, יום אחד בלבד לפני הדיון שנקבע בעניינו של המשיב בארה"ב, ובהמלצת ביהמ"ש (כב' השופטת מלכה ספינזי), משך המשיב את בקשתו לסעד זמני.

המשיב לא התייצב לדיון שנקבע בעניינו בארה"ב ליום 6.6.12. בהתאם לכך, ביהמ"ש בארה"ב נתן ביום 13.6.12 פסק דין כנגד המשיב ולפי התביעה, כך שהמשיב חויב לשלם למבקשת את סכום ערבותו בתוספת ריבית ובסה"כ 428,277$. פסק הדין הומצא למשיב ביום 26.6.12. המשיב לא הגיש ערעור על פסק הדין ולא הגיש כל בקשה אחרת לביטולו.

ביום 11.6.12, הגיש המשיב במסגרת המרצתו דנא, את תביעתו העיקרית, במסגרתה ביקש הצהרה מביהמ"ש שלפיה רק לבתי המשפט בישראל הסמכות הייחודית לדון בערבותו. כן ביקש המשיב שביהמ"ש ייקבע כי נקיטת הליכים בארה"ב מהווה הפרה של תנאי הערבות וכי המבקשת אינה רשאית לאכוף החלטות שניתנו ע"י ביהמ"ש בארה"ב.

בחודש ספטמבר 2012 הגישה המבקשת את בקשתה דנא לאכיפת פסק החוץ. המשיב הגיש את תשובתו לבקשה בחודש נובמבר 2012.

ביום 13.3.13 התקיימה ישיבת קדם משפט לפניי במסגרת שני התיקים הנ"ל. בתום ישיבה זו החלטתי, בין היתר, כי תיק הבקשה לאכיפת פסק החוץ יישאר בלשכתי, כדי לבחון האם כלל עומדת למשיב טענת הגנה כלשהי ביחס לאכיפת פסק החוץ שניתן כנגדו בארה"ב. ביום 17.4.13 ציינתי בהחלטתי כי נראה לכאורה שלא עומדת למשיב הגנה בעניין אכיפת פסק החוץ. בהתאם לכך, אפשרתי לצדדים להגיש טיעונים בכתב עניין זה. לאחר מכן, ולאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, הצעתי לצדדים הסדר פשרה שלפיו הבקשה לאכיפת פסק חוץ תתקבל ללא צו להוצאות. המשיב בתגובתו לכך ביקש מביהמ"ש לקבוע את שני התיקים לשמיעת ראיות ולסיכומים. בעקבות כך נתתי החלטה שלפיה החלטתי לגבי שאלת קיום הגנה כנגד הבקשה לאכיפת פסק חוץ תינתן בהקדם האפשרי.

דיון

המבקשת עותרת למתן פסק דין המורה על פסק החוץ כאכיף וזאת משהתקיימו כל התנאים הנדרשים לכך לפי סעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח-1958 (להלן: "החוק")ׂ. המשיב בהמרצתו עותר כאמור להצהרות שלפיהן רק לבתי המשפט בישראל הסמכות הייחודית לדון בערבותו, כי נקיטת הליכים בארה"ב מהווה הפרה של תנאי הערבות וכי המבקשת אינה רשאית לאכוף החלטות שניתנו ע"י ביהמ"ש בארה"ב.